דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםרוח המקום > אוהל על הגבעה
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
אתרי מורשת בקרית טבעון
אוהל על הגבעה
"המוהיקני האחרון" של "אגודת השומרים"
הצופיות שלנו
שביל ראשית ההתיישבות הדתית - בין טבעון לשדה יעקב
שני אנשים - שתי תפיסות עולם... אותה ארץ
מיתוסים מקומיים על שומרים ורועים
תערוכה במגדל
"הרוח הטבעונית" - שתי נקודות תצפית
דת ואמונה בטבעון
כדורגל בטבעון
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
אוהל על הגבעה - עבר והווה

ההתחלה ... 

 

בליל חורף סוער של שנת 1925, התארח באוהל הרועים שעל גבעת חמארה (היום כפר יובל), הסופר יצחק כצנלסון ועמו ילדי כפר גלעדי . הם לא עצמו עין כל אותו הלילה, שכן ליל המלטות היה זה וכל מספר דקות נכנס לאוהל אחד הרועים, רטוב עד לשד העצמות ובישר:  "המליטה"...."המליטה".

 

זכרון אותו לילה גרם לכצנלסון, המוכר יותר כ"מקונן השואה" וכמחבר "השיר על העם היהודי שנהרג", לכתוב את אחד השירים "הכנעניים" ביותר הזמר הישראלי:

 

 

מַה יָּפִים הַלֵּילוֹת בִּכְנַעַן
צוֹנְנִים הֵמָּה וּבְהִירִים
וְהַדְּמָמָה פֹּה תָּשִׁיר
יַעַן לָהּ לִבִּי בַּשִּׁירִים.

יִלְלַת תַּנִּים נוּגָה
תֶּחֱצֶה דְּמִי הַלַּיִל.
 ...
אַחַי הָלְכוּ לִרְעוֹת צֹאנָם,
לְהַשְׁקוֹת הָעֲדָרִים,
וְרָחֵל, רָחֵל שֶׁלִּי
תְּדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

יִלְלַת תַנִּים נוּגָה...

 

 

חיי היום-יום של הרועים לא היו כה רומנטיים כבשיר, ומחלוקת הבעלות על עדרם גרמה לכך שרועי כפר גלעדי נדדו דרומה וחיפשו עדר לרעותו. כשהגיעו לנהלל - קרה הנס: אותו זמן התיישבה על גבעות חרתייה, במקום שכיום הינו רחוב זבולון בקרית עמל, קבוצת חסידי הרבי מיבלונה שעלו מפולין והקימו משק חלב. פרות היו אך רועים חסרו להם.

שמע הרבי על קבוצת רועים שמחפשת עדר לרעותו, פנה אל הרועים והזמינם לרעות את עדרו. כבר באותה שנה, 1925, עלתה קבוצת הרועים שכללה מספר משפחות, אנשים נשים וילדים, והתיישבה בכפר הנטוש שיח'-אבריק. המקום היה אידיאלי מבחינת הקרבה למרעה, אך מאד לא מתאים לחיי משפחה. מבני הכפר שרצו כינים ופשפשים והזוהמה רבה. לא חלף זמן ורוב המשפחות חזרו לנהלל ובמקום נשארו מספר רועים וביניהם אריה אברמסון, גרשון פליישר ואפרים אליאש.

 

 

 בתמונה: הכניסה לכפר הנטוש שייך אבריק

 

 

השמועה על הרועים בשיח' אבריק הגיע גם לאזניו של אלכסנדר זייד. הוא הכיר אותם - גם הוא עזב את כפר גלעדי ופנה דרומה. קראו לו חבריו הרועים והוא הצטרף אליהם עם אשתו צפורה וארבעת ילדיהם.

 

בדרום הרחוק של אז, בתל-אביב, התארגנה באותה תקופה קבוצת "בוהמיינים": שחקנים, משוררים, סופרים ואידיאליסטים שכינו עצמם "חברה טראסק". אחד הרעיונות שהגו היה לצאת אל הטבע, לרעות עדר במרעה וליצור שירה עברית חדשה, משוחררת מכבלי העיר. גם אליהם הגיעה השמועה על הרועים בשיח'-אבריק ובשנת 1927 הם עלו צפונה והצטרפו אל אלכסנדר זייד והרועים במקום.

 

האמת ראויה להיאמר- התלהבותם הייתה רבה, אך כשרם לעבודה הקשה של טיפול בעדר ורעייתו -היה מועט. ולכן, כאשר עזבו את המקום בשנת 1929 הם השאירו אחריהם מספר שירי רועים, ואת אלכסנדר זייד ומשפחתו לבד על הגבעה.

 

זייד לא היה רועה. נפשו נפש איכר ושורשיו בשמירה עוד מתקופת ייסוד ארגון "השומר".

הוא נשכר על ידי הקרן הקיימת לשמור על האדמות ויערות האלון בגבעות שיח'-אבריק וחרטיה. ידידו אריה אברמסון נשכר לשמור אותו זמן את אדמות ג'דה (רמת ישי) ו"קוסקוס טבעון".

ביוזמתו של אריה אברמסון נרכש עדר על ידי "אגודת השומרים" והוא וחבריו רעו את העדר בגבעות. אולם בשנת 1935 התחוללה תקרית של ירי בזמן מאבק בין ערבים ליהודים על השליטה באדמות "קוסקוס טבעון" ונהרג אחד הערבים. אריה אברמסון ושלשה מחבריו נכלאו בכלא עכו.

 

 

בתמונה:  קוסקוס טבעון - המשטרה חוקרת

 

 

 

האחריות על רעיית העדר עברה לידי בועז פרסוב, שרעה את העדר במשך כשנה וחצי.

ביום קיץ חם בשנת תרצ"ו נמצא בועז במעיין כשהוא ללא רוח חיים.

 

 

 

כיום ... 

 

על כתף גבעה בשולי "יער השומרים",  נמצאת כיום מסעדת "שלו ביער", מסעדה מומלצת לאניני הטעם.   בשנת 1940 היה במקום עץ בודד. עצי האורן שניטעו שנתיים לפני כן על ידי הקרן הקיימת היו עדיין נקודות ירק זעירות בנוף ותו לא. במקום זה הוחכרה ל"אגודת השומרים בא"י" משבצת קרקע שבה תקים את "בית השומר"- מבנה שכיום הינו בנין המסעדה, וליד הבית- מתחם בית עלמין לשומרים חברי האגודה.

 

"אגודת השומרים בא"י" הוקמה בשנת 1933 והחלל הראשון מבין שורותיה היה בועז פרסוב שרעה את עדר האגודה ומצא את מותו במעין "יצחקיה" (כיום "מעיין יודן" על כביש 722) בהשקותו את העדר.

 

עד כמה אהבוהו?

מעיד על כך ה"אוהל", המבנה המיוחד האופף את גל האבנים של קברו.

אהבוהו ידידיו הרועים והשומרים שאת עדרם המשותף רעה. 

אהבוהו הוריו, אביו- האמן שמואל פרסוב, אמן תחריטים שלימד בבצלאל.

אהבו אחיו, שחקן התיאטרון נחמיה פרסוב .

אך יותר מכל אהבה אותו סילוויה רעייתו שבאה איתו מארצות הברית אל הגבעות הירוקות באביב, האפורות ולוהטות בקיץ, גבעות שיח'-אבריק. ומספרים שאת אבני קיברו אספה סילוויה במו ידיה מהמקומות שנהגו לשבת יחדיו בנדוד העדר בגבעות.

 

בשום לב ובמחשבת מכוון בנה הבנאי משה יפה את "האוהל של בועז" : הפתחים הקשתיים במבנה הגבוה כאילו להכיל את כיפת קבר השיח' בגבעה שממול נועדו, כמשלימות אגדה עתיקת יומין.

 

 

 

בתמונה: האוהל של בועז

 

 

ככבשים מתולתלות שיער ליד הרועה בשדה השלף נוספו אט אט קברים בסמיכות לאוהל הרועה. אחדים מאותם כבשי קברים הם חברי אגודה שקבריהם הועתקו אל המקום, כקבריהם של השנים מ"עמק השנים" ליד יוקנעם, השנים אשר "בחייהם ובמותם לא נפרדו"- יואש זולר ויצחק קלצ'בסקי. נכרו שם קברים של חברים שנפלו במאורעות תרצ"ח-תרצ"ט: אלכסנדר זייד, פסח טקטץ, ראובן ברמן ועוד. לאחר זמן נוספו קבריהם של חברים שנפלו בטרם מדינה ובמהלך מלחמת העצמאות, ואליהם הצטרפו קברי חברים שנפלו מכדורי מסתננים בימיה הראשונים של מדינת ישראל.

 

זקנו השומרים, ואט אט חוברים קבריהם לעדר הקברים כחלוף השנים, הם ורעיותיהם השותפות לדרך השומר, ופה ושם גם ילדיהם שאבדו בדרך.

 

יונת הלפרין-יניר, ששמה נגזר משם סבה השומר- יונה רסין, נפטרה בעלומיה ונטמנה לא הרחק מיונה ואהובה. יונה רסין הצטרף בשנת 1927 אל קבוצת הרועים שישבו בשיח'-אבריק יחד עם קבוצת הבוהמה התל-אביבית, "חברה טראסק", אך בניגוד להם קשר את גורלו לשמירה ולנושאי הבטחון, ומצא את מותו מפגיעת כדור בדצמבר שנת 1947 בדרך לירושלים.

 

גיורא'לה מצפוּן ורפי מצפון הם בניהם של שני אחים, שני השומרים יואל ודנק'ה מצפוּן. גיורא'לה נפטר בדמי ימיו. רפי, בנו של השומר דניאל מצפון, היה מג"ד שריון ונהרג בקרבות "מלחמת יום הכיפורים" באזור "החוה הסינית".

 

בתמונה: קברו של רפי מצפון

 

 

עוד שיטוט בעדר הקברים מגלה צמד חברים נוסף: עודד ינאי ואביגדור יוסיפון שעלילותיהם המשותפות וספורי חייהם שזורים בריקמת המעשים שביסוד המדינה. אביגדור היה רומנטיקן שכרע ברך וביקש את ידה של אסתר גמליאלית, הזמרת האהובה של שירי טרם-מדינה.

 

אריה אברמסון היה הרוח והנשמה של "קבוצת הרועים".  

נשים אהבוהו, חבריו העריצו את עוז רוחו. בנעוריו הצטרף אל הבדואים, חי עמם כרועה ולמד את מנהגיהם. חלומו היה להיות רועה-שומר. בימי חייו הקצרים רכש לו מעשים רבים. כבשת קברו הבודד חבוקה בין שני קברי משפחה - גיטלמן וקוזולובסקי, שתי משפחות ממייסדי השמירה ואגודת השומרים.

מעל כולם משקיף האוהל של בועז הרועה, מעל שבעים שנה רואה את עדר הקברים של קברי השומרים.

 

כתב: יגאל אורן

 

 

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist