דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים לסדרות |
דף הבית > הארכיון ההיסטורי"מסביב"ברזיל בעיניים ישראליות > ברזיל - רשימה ג'
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
האומץ להתלונן
להפליג עם חברים בים האדריאטי
אתגרי הזירה הימית
ברזיל בעיניים ישראליות
ברזיל - רשימה א'
ברזיל - רשימה ב'
ברזיל - רשימה ג'
ברזיל - רשימה ד'
"שחיקת הכבישים"
בין שדרות לעזה
זוכי פרס ישראל שלי
"ליברטי"
"נהר הדם" : המצב האפריקאי
לב אמיץ
החוליה בכנרת - פלגה 788
להיות רואה ואינו נראה
קדחת, שפעת ומיני מגפות
פרידל על המפה
מאתר ארכיאולוגי לאתר תיירות
תמונות קרן היסוד - ירושלים
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
ברזיל - רשימה ג'

מאת יגאל אורן

 

 

כעשור שנים בלבד לפני הקונגרס הציוני הראשון עדיין יובאו עבדים לברזיל.

"חוק הזהב" שחוקק הקיסר הברזילאי האחרון בלחץ אנגליה וארצות הברית אסר אמנם על העבדות, אך בנמל פארנגואה, נמלה הראשי של מדינת פאראנה, עדיין קיימת כנסיה של העבדים הללו.

 

בכדי להוביל סחורות ועבדים אל עיירת המכרות הקטנה קוריטיבה בנה הקיסר הברזילאי קו רכבת באורך מאה ועשרה קילומטרים. היתה זו מלאכה מפרכת שהועסקו בה תשעת אלפים פועלים (ועבדים?) שכן היה עליהם לחצוב במכושים 13 מנהרות ולבנות 30 גשרים מעל תהומות בהרי ה"סיירה דו מאר" שרכסיהם מגיעים לגובה של 1800 מטר מעל פני הים.

 

כיום קוריטיבה, בירת פאראנה, היא עיר גנים נאה בה מתגוררים כשני מליון תושבים, ופארנגואה היא עיר נמל נטושה למחצה, שבתי מידות מתפוררים מרמזים על עברה הזוהר. רכבות משא ארוכות ממשיכות לזחול על הקו בהרים, אך הנסיעה לאנשים מתאפשרת רק ברכבת התיירים המיוחדת -ה"ליטורינה".

בכדי לנסוע ב"ליטורינה" צריך להזמין כרטיס מראש ולחתום על הסכם ביטוח אישי עם החברה המפעילה.

במשך כשלוש וחצי שעות הנסיעה קיבלנו הסברים שוטפים בברזילאית עסיסית שנתנה המדריכה בקרון "שלנו". המילה היחידה שהבנו הייתה "או.קיי ?" בסוף משפט.

למען האמת ההסברים היו מיותרים מפני שהנופים שנשקפו מבעד לחלונות הרכבת הם עוצרי נשימה. היער האטלנטי סבוך ושופע מים ולחות. הוא ניזון מערפילי הים המטפסים אל הרכסים. הצמחיה עבותה ובלתי חדירה, ונראה שהמשימה העיקרית של עובדי הרכבת היא למנוע מהיער לבלוע את הקו היחיד הזה.

 

אך תשומת ליבנו היתה נתונה למערכת תחבורה אחרת - מערכת האוטובוסים של קוריטיבה.

בעיר הזו פותחה תפיסה חדשה לפיה יש לשחרר את האוטובוס למרוץ במסלולו מבלי להטרידו בענייני כספים. גבית הכסף נעשית בתחנות ההמתנה לאוטובוס. כל תחנה מאויישת בקופאי ושער כניסה מבוקר.

התחנות עשויות גלילי זכוכית שקופה המוגבהים מהקרקע.

האנשים ממתינים בגלילים אלו, וכשמגיע האוטובוס הארוך, נפתחות דלתותיו הרבות ומגשי דריכה נשלחות אל סיפון התחנה. כל האנשים נכנסים בבת אחת ושניות אחדות אחרי כן הוא שב למרוצתו בדרכו לתחנה הבאה. לכל תחנה ובכל אוטובוס יש מעלית לכסא גלגלים.

 

 

 

קוריטיבה - אוטובוס מתגשר לתחנה.

(צילם: יגאל אורן).

 

 

 

גם מערכת איסוף הפסולת מיוחדת בקוריטיבה. במקומות ציבוריים ראינו הפרדה לחמש קבוצות פסולת: זכוכית, ניר, מתכת, פלסטיק ופסולת אורגנית. ליד בתים פרטיים מוצבת סלסילה מוגבהת כקן חסידה ועליה מניחים את שקיות האשפה.

 

אבל קטיה, מדריכתנו ליום סיור באזור ביטלה זאת בהינף יד: "כל זה טוב ויפה בתוך העיר, אך כשיוצאים לשכונות שמסביב לעיר לא תראו אפילו אוטובוס אחד, והביוב זורם שם ברחובות." ואכן שוב נתקלנו בפרדוקס הזה שארץ כה עשירה לא מסוגלת לפתור. סרחון הביוב אפף אותנו עד שנכנסנו למרכז העיר.

 

קטיה, ביולוגית במקצועה, אינה מאמינה שמערכת הבחירות הנוכחית תביא שינוי. היא מספרת: "שהיתי כשנה באזור הפאנטאנל בלב הארץ בניסיון להגן על היגוארים מפני ציד לא חוקי. קיבלתי איומים על חיי ובכל זאת הבאתי למעצרו של אחד הציידים הללו. והנה לפני זמן מה קיבלתי ממנו טלפון. הוא שוחרר לאחר תשלום כופר זניח וכעת ממשיך בציד. הציע לי לא להגיע לאזור שלו בשנית"

קטיה תומכת במועמדת מריה נסיובה שהמצע שלה כולל הגנה על הטבע הברזילאי, "אבל אין לה סיכוי". אומרת קטיה ביאוש.

 

 

 

ממראות מערכת הבחירות בקוריטיבה.

(צילם: יגאל אורן).

 

 

 

בקוריטיבה קהילה יפנית גדולה וגם אוכלוסיה מוסלמית ניכרת. לצד גנים יפנים ניתן לראות מסגד ומונומנט הוקרה לתרבות האיסלם במרכז העיר.

 

"העין" של אוסקר נימאייר, מבנה זכוכית-בטון המהווה חלק ממוזיאון על שמו, מהווה את אחד ממוקדי העניין למבקרים בקוריטיבה. נימאייר היה קומוניסט ונמלט מארצו בשנות השישים-שבעים עת שלטה בברזיל כת צבאית. הוא שהה כשנה שלמה בארצנו ועיצב מקומות אחדים: אוניברסיטת חיפה, כיכר דיזנגוף ועוד.

היה מעניין לראות אחדים מהמבנים שהוא תכנן בברזיל ולהשוותם לטביעת אצבעותיו בנופי ארצנו.

 

 

 

"העין" של אוסקר נימאייר בקוריטיבה.

(צילם: יגאל אורן).


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist