דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים לסדרות |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםאירגון ומפעל > תעלומת הזכוכית בבית שערים
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
אירגון ומפעל
התעמלות מוח במרכז יום לקשישים
תעלומת הזכוכית בבית שערים
"צומת השומרים"
קרית טבעון לאן?
מפגש עם סלמאן אבו רוקון
מים
המשמר האזרחי בקרית טבעון
טבעון כמשל
איזור תעשייה בטבעון
ספרים רבותי, ספרים!
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
תעלומת הזכוכית בבית שערים

 כתב וצילם: יגאל אורן

 

 

בהיותי בכנס מדעי בבריסל נפגשתי עם ד"ר איאן פריסטון, פרופסור במכון לארכיאולוגיה ב"יוניברסיטי קולג'" בלונדון, אשר תאר בכנס שיטות מחקר של זכוכית עתיקה.

"ובכן, יש לנו בבית שערים גוש ענק של זכוכית עתיקה", אמרתי לו, "האם מוכר לך? "

"בטח" השיב לי איאן, " בלוק הזכוכית הזה הוא ממצא מיוחד במינו. אפילו כתבתי עליו מספר מאמרים".

התרשמתי. לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך מפורסם בעולם הממצא הזה שאנו מספרים עליו בהדרכות המבקרים ב"גן לאומי בית שערים".

לאחר מספר ימים קיבלתי מאיאן במייל מאמר שכתב בשותפות עם יעל גורין-רוזן. יעל הינה ראש מדור זכוכית ברשות העתיקות. מידע נוסף שלח לי יוסף לבנה, חברי מ"גן קהילה". מידע נוסף מצאתי באינטרנט.  

 

והנה הסיפור:

בזמן החפירות הארכיאולוגיות בשנות החמישים של המאה הקודמת ב"בית שערים", נתגלה בתחתית אחד מבורות המים גוש מלבני גדול בצורת מלבן, מושלם ושטוח. אורכו 3.4 מטר רוחבו 1.95 מטר ועוביו 45 ס"מ.

הגוש הוא בעל מרקם חלק ומוצק, והועלתה השערה כי הוא עשוי זכוכית.

 

 

גוש הזכוכית שנתגלה בבית שערים

 

 

 

באותו זמן חקר הזכוכית היה תחום חדש ולכן הוזמנו מומחים ממוזיאון הזכוכית של חברת "קורנינג"  ומאוניברסיטת מיסורי בארה"ב לחקור את הממצא הזה. החוקרים-בריל ווסינסקי (Brill-Wosinsky) פרסמו את הדו"ח שלהם בשנת 1965 . הם מצאו כי הגוש הזה הוא בלוק זכוכית ענק ועל סמך ממצאי חרסים מתחת לגוש הסיקו כי הוא יוצר כנראה בין המאה ה-4 למאה ה-7 לספירה, כלומר בתקופת השלטון הביזאנטי בארץ ישראל. הוא שוקל כתשעה טון וזה היה למעשה גוש זכוכית השלישי בגודלו בעולם ! ויחיד במינו מן התקופה העתיקה.

החוקרים קדחו במרכז הגוש גליל חומר אנכי מפניו העליונים ועד תחתיתו. הם מצאו כי הרכב הזכוכית אחיד ברוב העובי ורק בקרבת תחתית הגוש קיימים חלקיקי חומר גלם אשר לא הפכו לזכוכית בעת ההתכה.

בעת חשיפת הגוש מן העפר שכיסהו במשך 1500 שנה נמצאו מספר לבנים שרופות סביבו, וסימני שריפה בדפנות הגוש מרמזים כי הוא הותך בתוך תיבת כבשן עשויה מלבני חימר ומעליה גג מקומר שאיפשר מעבר הלהבות, וההתכה נעשתה בהפחת אש מעל לפני חומר הגלם אשר התחמם לטמפרטורה של מעל 1050 מעלות צלסיוס במשך יותר מעשרה ימים עד שהפך לנוזל הלוהט בלובן בוהק. בהתקררו הפך  הנוזל לזכוכית.

 

מדוע יוצרה הזכוכית בתוך בור מים עתיק, עמוק מתחת לפני הקרקע? מדוע ב"בית שערים"? ומדוע נעזב גוש הזכוכית הזה?

המאמץ ליצרו היה עצום. היה צורך לבנות בתוך הבור העמוק כור לבני חימר בגודל של בית ובו פתחי שריפה וארובת עשן גדולה. היה צורך לייבא את חומרי הגלם: כ-12 טון חול ים נקי , כ20 טון עצי בעירה, ועוד כמות גדולה של חומרי תוספת כגון "נאטרון", תחמוצת נתרן המיובאת ממצרים, ועפרות מתכת כמנגן וברזל. את הכל היה צורך להוריד אל בור המים המכוסה, ורק פתח קטן לו למעלה. בשעת הייצור החום במערה היה בוודאי בלתי נסבל לפועלים שהזינו את האש במשך כשבועיים ימים...

 

ידוע כי בעת העתיקה היה נהוג לייצר כלי זכוכית בשני שלבים: בשלב הראשון מיצרים זכוכית ראשונית מחומרי גלם בסיסיים, ובשלב השני היו שוברים את גוש הזכוכית הגדול לגושים קטנים המובאים בסלים אל סדנאות בבתי אומנים אשר היו מחממים את הגושים הקטנים בכבשנים ביתיים ויוצרים מהם את כלי הזכוכית. כל הכלים שנוצרו מאותו גוש זכוכית ראשוני היו בעלי הרכב כימי כגוש המקור.

 

 

כלי זכוכית בבית שערים

 

 

 

היסטוריונים מן העת העתיקה, סטראבו, פליניוס וגם יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו), כתבו כי חול הים בשפך נחל הנעמן ("נחל בֶלוּס")  שליד עכו הינו מקור של חול ים משובח ליצור גושי הזכוכית הראשונית. מקור זה הוא חול נקי ולבן שרובו "סיליקה" (תחמוצת סיליקון SiO2 ) ומכיל גם כ-8% סידן שמקורו בשברי צדפים, ונחוץ לייצור זכוכית איכותית. חומר העזר לייצור, כגון נתרן ועפרות מתכת הובאו מואדי אל-נתרון במצרים.

על אף העדויות ההסטוריות לייצור הדו-שלבי של זכוכית, לא נמצאה , עד גילוי "הבלוק הגדול" של בית שערים, עדות ארכיאולוגית לשיטת הייצור הזו.

גילויו של גוש הזכוכית בבית שערים עורר עניין בחקר מציאת מקורם של כלי זכוכית בעת העתיקה וענף חדש התפתח במדע הארכיאולוגיה. החידות שיצר הגוש הגדול הזה ממשיכות לרתק את החוקרים אף בימינו.

בשנת 1992 הוקמה הרחבה של היישוב " בית אליעזר" שליד חדרה, וחוקרי "רשות העתיקות" נקראו לבדוק מספר מבנים עתיקים שנמצאו בעבודות העפר. מנהלת החפירה היתה החוקרת יעל גורין-רוזן.

היא מספרת: "בעת החפירה התגלו שרידיהם של 17 כבשנים לייצור זכוכית גולמית. כל כבשן נבנה מתא התכה שארכו 4 מטר ורוחבו 2 מטר ושני תאי בעירה קטנים יותר הצמודים לצידו הצר בכיוון דרום מערב... מהכבשנים נותרו הרצפות ומעליהם שרידי זכוכית גולמית....ניתוח הכבשנים וכושר הייצור שלהם הובילו למסקנה שבאתר יוצרו עשרות טונות של זכוכית גולמית.... עד לחפירה זו הידע על ייצור זכוכית גולמית היה מצומצם מאד והסתכם בגוש הזכוכית הגדול שמשקלו 9 טון שהושאר באחת המערות בבית שערים לאחר שייצורו כשל...."

 

במחקר המקורי משנת 1965 נמצא כי ההרכב הכימי יוצא הדופן של גוש הזכוכית ב"בית שערים" הוא אשר הביא לכשלון הייצור. בדרך כלל מכילה זכוכית מן התקופה העתיקה כ-8%  סידן (CaO ). בגוש נמצאה כמות כפולה- 15.9% סידן. כמות גדולה כזו של סידן גרמה לכך שבעת התקררותה הפכה הזכוכית המותכת לזכוכית גבישית האטומה לאור וצבעה לבנבן-סגול. זכוכית כזו אינה מתאימה ליצירת כלי זכוכית בסדנת אומן ועל כן אינה בעלת ערך מסחרי ! .

לאחר כל המאמץ העצום לייצורה, מדוע כללה הזכוכית כמות עודפת של סידן?

לשאלה זו ניתנו מספר תשובות, המובילות כל אחת למשמעויות שונות.

השערה אחת היא כי בעת התכת הזכוכית בתקופה הביזאנטית התמוטט גג בור המים החפור באבן הגיר הרכה של אדמת "בית שערים", וכמות גדולה של סידן נוספה מנפולת בלתי רצויה זו. מדוע אם כן, המשיכו בהתכה, שכן הגוש עבר התכה מלאה? ומדוע במערה?

 

השערה אחרת, היא המובאת במאמר המשותף של איאן פריסטון ויעל גורין-רוזן. על פי השערה זו הגוש לא יוצר בתקופה הביזאנטית אלא בתקופה הערבית הקדומה, כנראה באמצע המאה ה-9 לספירה.

הסיבה להשערה זו היא מציאותם של יסודות נוספים בגוש הזכוכית בבית שערים- אשלגן ומגנזיום.

זכוכיות ארץ ישראל מן התקופה הרומית העתיקה והתקופה הביזאנטית לא הכילו אשלגן ומגנזיום אלא בכמויות זעירות בלבד. לעומת זאת- זכוכיות מן התקופה הערבית, למשל זכוכיות שנתגלו בבניאס, מכילות כמות משמעותית, קרוב ל-2% תחמוצת אשלגן וכמעט 3% תחמוצת מגנזיום. המקור של האשלגן והמגנזיום בזכוכית "הערבית" הוא בשיטת הייצור של זכוכית במרכז אסיה, במקום בו אין בנמצא חול ים. שם משתמשים במחצבי קוורץ כחומר גלם עיקרי לסיליקה במקום חול ים, ואליו מוסיפים אפר צמחים המכילים סידן ואשלגן. מתקבלת זכוכית עם כמות מתאימה של סידן, ועם תוספת של כשני אחוז תחמוצת אשלגן, זכוכית שקופה וטובה.

 

השערת פריסטון-רוזין היא כי מתי שהוא לאחר כבוש ארץ ישראל בידי שליטי בית עבאס שמרכזם במסופוטמיה (עיראק של היום) נעשה ניסוי (סודי במערה?) לשלב את שיטת הייצור מן התקופה הביזאנטית עם שיטת הייצור המזרחית. חול ים המכיל כ-8% סידן הובא כחומר גלם עיקרי ואליו הוסיפו היוצרים כמות גדולה של אפר צמחים, וזאת מבלי להבין שאפר הצמחים כולל כמות עודפת של עוד כ 8% סידן, בנוסף לאשלגן, מנגן ויסודות אחרים.

שני החוקרים בדקו את תכולת היסודות באפר של צמחים שונים,למשל אפר עצי אשל(Tamarisk Ash )

ומצאו בו 43.2% תחמוצת נתרן, 25.9% סידן 10.3% תחמוצת אשלגן עם עוד חומרים בכמות קטנה יותר. יחסי הוספה של אפר צמחים בהרכב כזה לחול ים מאפשר קבלת ההרכב הכימי שנתגלה בזכוכית "בית שערים".

האם באה לפתרונה חידת גוש הזכוכית של בית שערים"?

בוודאי שלא....

 

מקורות

מאמר באינטרנט The mystery Slab of Beth-Shea'rim" " , אתר "Corning Museum of Glass" באדיבותו של יוסף לבנה.

מאמר "The Great Glass Slab at Bet Shea'rim,Israel-An Early Islamic Glass-Making Experiment?"  מאת איאן פריסטון ויעל גורין-רוזן.

"דבר עבר"-עלון רשות העתיקות מספר 16 , אוקטובר 2011 , מאמר "מדור הזכוכית אחרי עשרים שנה" מאת יעל גורין-רוזן.

 

 

 

 

  


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist