דף הבית | קטלוג וספריה | לוח אירועים | עונת התרבות תשע"ט | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק |
דף הבית > הארכיון ההיסטורימסיפורי המקוםסיפורי תושבים > יהודית צוויק
הארכיון ההיסטורי
אודות הארכיון
"ישראל נגלית לעין" - אלבומי טבעון
סיפורה של האנדרטה
אירועים ותערוכות
תערוכות במגדל המים ההיסטורי
סיפורי מאבק ותקומה
"זיכרון מקומי" : אנדרטאות זיכרון בקרית-טבעון
"טבעון שלי" - פעילות חינוכית
מסיפורי המקום
סיפורי תושבים
בצלי הצבעוני
יהודית צוויק
יהודית צוויק - נספח
זכרונות טבעון בראשיתה - ראובן גלזר
בקרבות על ירושלים - משה כצנלסון
משה כצנלסון - ימאי ולוחם
"הרופא-הפועל" בעיני עצמו - ד"ר בלומנטל
איפה הייתי ביום ה' באייר תש"ח
חיילים במחנה
אל תבכי ילדה
קבוצת הרועים
"פחדים"
"פרשת העניבות"
"הגדודנים"
נערת הרזיסטנס
אביבה וגד יגאל - פגישה ראשונה
אביבה וגד יגאל - פגישה שנייה
מפות - ומה שמאחוריהן
חרש הברזל
"השומר על הסוס" שוב משקיף על העמק
מי העזיז הזה?
אירגון ומפעל
אירועים בקורות הזמן
תהליכים מעצבים
רוח המקום
שורשים תרבותיים בראי הארכיון
"מסביב"
גלריה "תמונוטבעון"
תמונות מן העבר
"ללמוד על מנת ללמד" : פרופ' יהודית צוויק

כתבו : שפרה לשם ויגאל אורן

 

 

"ללמוד על מנת ללמד"

 

יהודית הלוי-צוויק ( 1923-2012 )

 

 

 

ללמוד וללמוד...

 

"כפר הילדים", שכבר שנים רבות אינו מופיע על מפת הארץ, היה אחת התחנות החשובות בחייה של ה"כמעט צָבָרית"- יהודית הלוי-צוויק. "כפר הילדים" נודע, לא מעט, בזכות המורה המיתולוגי אליעזר שמאלי. המקום, שנוסד למען יתומי פרעות קישינוב, הפך במשך הזמן לבית ספר אזורי של ילדי יישובי הסביבה. כיום, שוכן במקום  הקמפוס של בית חולים "העמק".

 

זיכרונותיה הראשונים של פרופ' צוויק מובילים אותה אל "הצריף" בשטח "המחנה" של החלוצים, שעמדו לעלות להתיישבות לעפולה (פולה), "עיר העתיד" - "בירת" עמק יזרעאל באותה תקופה. היו בה קומץ בתים וחלום על בית אופרה.

 

 

משפחת הלוי ליד הצריף בעפולה - 1928

הילדה יהודית באמצע

 

 

באחד הלילות של מאורעות תרפ"ט, נפוצה שמועה על התקפה של ערבים והיא נישאה על כפיים למקום מבטחים. משפחת הלוי פונתה מה"מחנה" לעפולה ולא חזרה שוב אל "הצריף". האב מוצא עבודה ב"כפר ילדים" - בית הספר ה"חקלאי" במורדות "גבעת המורה". שם עתידה ללמוד גם בתו יהודית.

 

הוריה של יהודית, אברהם ורבקה הלוי, שאהבו את הלימוד, הורישו לביתם הבכורה את הדחף ללמוד וללמד. אביה, אברהם הלוי נולד בשנת 1890, במזרח פולין, בעיירה סקודוסה הסמוכה ללומז'ה שליד ביאליסטוק. הוא למד במספר ישיבות, שש שנים מתוכן בישיבת וולוזין שבליטא הידועה, בה הוסמך לרבנות. אך, הוא לא עסק בכך. "אבא שלנו, היה איש ספר...מורה בנשמתו: כל ידיעה שרכש...עוררה בו מיד את הרצון לשתף בו את האחרים" - כתבה יהודית במבוא לספרו האוטוביוגרפי של אביה.

 

אביה גדל בכפר, במשפחה שעסקה בחקלאות בזעיר אנפין. בפולין (שהייתה אז תחת שלטון רוסיה), הותר ליהודים לרכוש אדמה. בגיל צעיר יצא מבית הוריו בחיפוש אחר ישיבה שתתאים לרוחו, מקום שיאפשר לו גם לימודים ברוח תנועת ההשכלה. בקיץ 1915, כשהתקרבה החזית (מלה"ע ה-1) לוולוזין הסתלק משם לכיוון מינסק, עד גדות הוולגה הגיע. בדרך לא דרך, הצליח להתחמק מגיוס לצבא למד ועסק גם בתפירת מדים לצבא הרוסי.

 

לאחר המלחמה, שב מערבה והחל ללמד בבית ספר העברי "תרבות" באחת העיירות שבליטא. שם פגש את רבקה, שלמדה בבית הספר עברית. מקובל היה בליטא ה"השכלתית" של תחילת המאה העשרים, שהבנות למדו רק עשר שנות לימוד, רבקה שאפה ליותר מכך. היא קיוותה שאחיה בדרום אפריקה, יזמין אותה אליו ויתאפשר לה להמשיך בלימודים, אבל, האח נפטר מטיפוס ותקוותה נכזבה. בעקבות נישואיה עם המורה, הקימה את המשפחה שבה נולדה יהודית.

 

 

תעודת הלידה של יהודית מליטא

כ"ט בשבט תרפ"ה - 1925

 

 

בשנת 1925 עלתה המשפחה לארץ ישראל כשיהודית, הבת הבכורה, בת שנתיים. הם השתקעו בעפולה. שם נולדו שני אחיה יוסף וגדעון.

 

 

את לימודיה החלה בבית ספר יסודי שהשתייך לזרם תנועת "הפועל המזרחי" בעפולה. "הבנים חבשו כובע, "ברט" צרפתי מצויץ וכל יום לימודים נפתח ב"תפילת שמונה עשרה" קצרה" - מספרת יהודית. היא זוכרת בעונג תקופת הלימודים בבית הספר ואת המורים, שטיפחו בה אהבה ללימוד ולידע. משחלפו להן שנות הלימוד הראשונות, סיפרה לילדיה, קשתה עליה הפרידה מהמקום. ביום האחרון ללימודים היא חיבקה את העמודים בבית הספר ולא רצתה להפרד מהם.

 

 

חג פורים בביה"ס של "הפועל המזרחי" בעפולה

יהודית עומדת בשורה ראשונה, ראשונה משמאל

 

 

נהוג היה באותם ימים, שלאחר סיום בית הספר היסודי "יוצאים לחיים", כלומר, לעבודה. רק מעטים המשיכו לימודיהם בבית ספר תיכון. למרבה המזל ב"כפר הילדים" נמשכו הלימודים גם בכיתה ט' וי'. כך, בהמלצת אביה, המשיכה יהודית את לימודיה ב"כפר הילדים".

 

 

יום ספורט ב"כפר הילדים"

 

 

בתום שנתיים של לימודים ב"כפר הילדים", עברה לגימנסיה "ביאליק" בחיפה. באותם ימים פרצה מלחמת העולם השנייה. חיפה הופצצה מהאוויר על ידי מטוסים איטלקיים והלימודים הופסקו. יהודית וחבריה העפולאים, לא ויתרו והחליטו להמשיך ללמוד לבגרות באופן עצמאי. שתים מהם הגיעו ללימודים באוניברסיטה. אחת מהן, יהודית הלוי.

 

 

שנה"ל ת"ש (1940) - תלמידי כיתה י"א (שביעית)

בגימנסיה ביאליק בחיפה 

יהודית עומדת למעלה ראשונה משמאל

 

 

 

"מילדותי בקשתי להיות מורה..."

 

ואכן, רוב חייה היו כרוכים בלימוד והוראה - למדה ולימדה. באחד הימים, גילתה למוריה את חלומה להיות מורה ולהמשיך את לימודיה בסמינר למורים ב"בית הכרם" בירושלים. יהודית שבלטה בחריצותה ובידיעותיה, הופתעה מתגובתו של אחד המורים שהציע: "מדוע לא תמשיכי את לימודיך באוניברסיטה העברית?". מורה זה, כמו מורים אחרים שהכירוה, זיהה את הפוטנציאל הטמון בה.

 

בת שבע עשרה וחצי, והיא כבר סטודנטית בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

כרטיס אישי של הסטודנטית יהודית הלוי -

האוניברסיטה העברית ירושלים

24.11.1941

 

 

לימודיה באוניברסיטה נמשכו ארבע שנים והקנו לה תואר שני בספרות עברית וערבית. במהלך השנה השלישית ללימודיה, הוצע לה להיות מורה ב"כפר הילדים". היא כמובן נענתה בשמחה.

..

לאחר החלטת האו"ם על "החלוקה" והקמת מדינת ישראל, החמיר המצב הביטחוני בארץ והיישוב היהודי נערך להתמודדות עם המאבק הצפוי. גם יהודית נרתמה למשימה. היא המשיכה ללמד כרגיל, אך בתום יום לימודים לא שבה לבית הוריה בעפולה, אלא הלכה למטבח הצבאי במחנה, שהוקם בחפזה בעפולה. היא הכינה למגויסים ערימות גדולות של סלט ובישלה להם בסירי תבשיל גדולים. "לא היו מספיק כלי אוכל" - היא מספרת - "המגויסים הרעבים עמדו בחוץ וזרזו את חבריהם האוכלים שיסיימו ויעבירו להם את כלי האוכל שבידיהם. היה בלגן גדול".

 

צה"ל הוקם בחפזה. ליד "כפר ילדים" התמקמה יחידה של מהנדסים העוסקים בבניית מחנות ומתקנים. חברתה של יהודית הייתה נשואה לאחד מהם וכרסה בין שיניה. יהודית, שקבלה "צו התייצבות" בסרפנד,  באה להיפרד מחברתה. שם פגשה את סגן מפקד היחידה, המהנדס אברהם צוויק, שהציע לה: "בואי להתגייס אצלנו..."  לא ארכו הימים והם נישאו זה לזו.

 

מודעה על דבר נישואיה של "יהודית הלוי - M.A. מעפולה עם בחיר ליבה  האינג' אברהם צוויק מחיפה" בל"ג בעומר תש"ט, פורסמה בראש חוצות.

 

פרסום המודעה בעיתון דבר", עמ' 4, ה- 17.5.1949

 

 

 

יהודית ביום נישואיה

 

 

 

מורה ומנהלת

 

הזוג הצעיר החליט להקים את ביתו בטבעון, ובשנת 1949 רכשו להם בית מחברת "קרת" ברחוב "אורנים". שם נולדו שלושת ילדיהם: חנן,רמי ואורי ושם חיו עד יומם האחרון. המהנדס אברהם צוויק עבד במפעל "נשר" למלט. אחר כך, עבר ל"רכבת ישראל" בחיפה, וכיהן אף כמנהלה הכללי. 

 

לאחר שקבעו את ביתם בטבעון עברו גם הוריה לגור בישוב. תחילה התגוררו ברחוב השקדים ולאחר מכן, עברו לרחוב אורנים, סמוך לביתם. אברהם הלוי עבד כמנהל חשבונות של קולנוע "יובל אור" במרכז טבעון. תקופה מסוימת לימד תלמוד בבית הספר התיכון בקרית טבעון לשם כך הכין לתלמידיו חוברת לימוד - "ליקוטי תלמוד". בנוסף, פרסם חוברת בשם "והגית בו" - פרקי עיון שאהב מהתנ"ך, אותם נהג להשמיע בפני באי בית הכנסת. 

 

יהודית ביקשה לעסוק בהוראה וחיפשה עבודה בבתי ספר שבחיפה ובקריות, יום אחד, פנו אליה ממחלקת החינוך של "זרם העובדים" בהסתדרות, בהצעה "לרכז" את הלימודים העל-יסודיים בקרית עמל. ההצעה נראתה בעיניה תמוהה, כי לא היה בית ספר תיכון ביישוב. השנה 1947, מזה מספר שנים, שבוגרי בית הספר היסודי של קרית עמל וטבעון נסעו ללמוד בבתי ספר תיכוניים בחיפה - בדרך כלל, לבתי ספר מקצועיים.

 

בקרית עמל התארגן ועד ההורים במגמה להקים ביישוב מסגרת תיכונית-עיונית. הרוח החיה מאחורי היוזמה הייתה בטי גולדברג, אישה אדומת שיער ונמרצת, שעבדה בהנהלת חשבונות של וועד קרית עמל. בעלה של בטי היה מנהל הצרכנייה השיתופית ברחוב קק"ל, והייתה להם בת יחידה, יעל. בטי הפיצה בין ההורים מזכר מטעם "וועדת ההתעוררות" ובו דרישה לפתוח כיתה ט' ביישוב.

 

כך יצאה לדרך המגמה התיכונית. בתחילה, שכנה בין כתלי בית ספר היסודי קרית עמל. בטי ויהודית ראיינו מועמדים מתאימים להוראה. בטי טיפלה בצד לוגיסטי של בית הספר ובצד האדמיניסטרטיבי - גביית כספים מההורים וכדו'. חלקם של המורים הורכב מצוות בית הספר היסודי. כשגדל מספר התלמידים והמקום היה צר מהכיל, הם קיבלו מוועד קרית עמל מבנה ששימש כ"קלוב תעופה" בפינת רחובות קק"ל-כרמל.

 

בשנת 1952 נחנך בניין בית הספר התיכון. יהודה אורלי, ראש המועצה של קרית עמל גייס כספים לבניית המבנה חדש, שתוכנן על ידי האדריכל מ. ויינראוב-גיתאי ממשרד ויינראוב-מנספלד מחיפה ויהודית צוויק מונתה למנהלת בית הספר התיכון של  ילדי קרית עמל וטבעון.

 

 

ראש המועצה יהודה אורלי

מברך בטקס חנוכת בית הספר התיכון ע"ש ח. גרינברג

המנהלת יהודית צוויק שנייה מימין

 

 

יהודית תמיד הצטיירה כצעירה מכפי גילה, מראה הטעה רבים. בריאיון שקיימו של נציגות הארכיון עם יהודית צוויק, בשנת 2004, סיפרה בהלצה שבתחילת דרכה כמנהלת בית הספר התיכון בקרית טבעון, היו התלמידים חוקרים ו"בודקים" אותה: "בת כמה את ?" והיא הייתה "מזייפת" את גילה ומשיבה בחיוך לסקרנים: "בת שלושים..."

 

בית הספר התיכון נקרא על שמו של חיים גרינברג, יהודי-אמריקאי, עסקן ציוני, איש תרבות ורב-פעלים, שכיהן כמנהל המחלקה לחינוך בגולה והקדיש את מרצו לקשר בין הגולה לארץ. לדבריה של יהודית, "המועצה קיוותה להשיג על ידי כך, תרומות מיהודי ארצות הברית לבניית בית הספר התיכון. אבל, תרומות לא הגיעו משם".  

 

 

תמונת מחזור ד' - תשט"ז 1956

אביה, אברהם הלוי, המורה לתלמוד מימינה של בתו המנהלת יהודית צוויק, 

 

 

בשנת 1958, אוחדו היישובים קרית עמל, טבעון ואלרואי לרשות מוניציפלית אחת. מספר התלמידים גדל. בשנת 1965, בתקופת כהונתו של ראש המועצה המקומית המאוחדת - קרית טבעון - יצחק קלנברג, הושלמה בניית אגף נוסף לבית הספר התיכון, שכלל אולם הרצאות, מעבדות כימיה פיזיקה וביולוגיה, חדרי תערוכות ואולם התעמלות. בית הספר מנה 13 כיתות ו-27 מורים: 4 כיתות ט' , 3 כיתות י', 3 כיתות יא', 3 כיתות יב'. מגמות הלימוד היו: הומנית, ריאלית וביולוגית. שמו הטוב של בית הספר התיכון משך אליו תלמידים מכל יישובי הסביבה: רמת ישי, מגדל העמק, נהלל, מושב בית שערים ויקנעם.

 

 

פרסים, רבותי, פרסים

 

פעמיים קבלה יהודית את "פרס קלוזנר לספרות עברית". הפעם הראשונה בתש"ח, בטקס נערך, כנראה, ב"בית ביאליק" בתל אביב, ביום שני ה-23.2.1948. האוניברסיטה העברית בירושלים העניקה פרסים כספיים על עבודת מוסמך (M.A..) במדעי הרוח ובספרות עברית שלמדו במסגרתה, מ"קרן ע"ש צפורה קלונזר (רעייתו של פרופ' קלוזנר) בשיתוף עם עיריית תל אביב, שהעניקה את "פרס קלוזנר" (על שמו של פרופ' יוסף קלוזנר).

 

למחרת היום, (24.2.1948) מדווח עיתון ה"צופה" על הפרס בסך 50 לא"י, שחולק  לשני זוכים : 

"א. למרת יהודית הלוי (מעפולה), מוסמכת במדעי הרוח ובספרות...כסטפנדיה להוצאת חיבור הגמר "מושג היהדות בספרות ההשכלה". ב. למר שלום זמירין (מכנרת)..." - מספר חודשים לאחר מכן, ב- 18.5.1948 נפל זמירין בקרב בצפת. 

 

נציגי האוניברסיטה העברית שישבו בוועדת השופטים היו ד"ר בנימין מייזלר-מזר (רקטור האוניברסיטה בשנים 1961-1953) ופרופ' יוסף קלוזנר. ממכתב ששיגר אליה ב-24.2.1948, מסתבר שלא נכח בטקס:

 

 

                                                                     ירושלים, פורים קטן תש"ח

 

"גב' הלוי היקרה!

רק מתוך "הארץ" נודע לי שכבר נתקיימה חלוקת פרס קלוזנר והגברת קבלה את הפרס על פי המלצתי... והרי היא התלמידה הראשונה שקבלה פרס קלוזנר בספרות ומר זמירין הראשון בהיסטוריה..." (שניהם היו הסטודנטים הראשונים שהגיש לתואר מוסמך בתקופה בה כיהן כראש החוג להיסטוריה ולספרות עברית באוניברסיטה העברית. ש.ל.) "חשבתי שיסודר הטקס כמו בחלוקת הפרס הראשונה (שנה קודם ב-1947 ש.ל.), אכן, הגב' קלוזנר, שהייתה אז מאושרת כל כך, איננה. והימים, ימי רציחות,  וכמה ממבחר תלמידינו נפלו בכפר עציון ובטירת צבי ובכל מקום ששם הפכנו מדבר ליישוב - ואיך נערוך חגיגות?"

 

מה פלא שקלוזנר הופתע? כיצד מקיימים טקסים בימים טרופים כל כך? ביום שקדם לטקס התרחש פיגוע תופת רב-נפגעים ברחוב בן-יהודה בירושלים. שבוע קודם ב-16.2.1948, נערכה ההתקפה הגדולה של צבא קאוקג'י על טירת צבי. חודש לפני, ב-16.1.1948, נפלו 14 סטודנטים שלמדו באוניברסיטה בשיירת הל"ה לגוש עציון. מפתיעה גם העובדה שלא עודכן בקשר לקיום הטקס.

 

במכתבו הוא ממשיך ומברך " יהי רצון, שנזכה לישועה קרובה בארצנו הרוויה דם ...ואז אנסה להשתדל שתודפס עבודתה החשובה והמקורית...  מוקירה ומכבדה יוסף קלוזנר"  

 

 

ואכן, הוא מקיים הבטחתו. 8 שנים לאחר מכן, כשיוצא לאור ספרה "מושג היהדות בספרות ההשכלה" המתבסס על עבודת המוסמך שלה, מוענק לה "פרס קלוזנר לספרות" על ידי עיריית תל אביב ופרס "קרן ע"ש צפורה קלוזנר" מטעם האוניברסיטה העברית. בטקס שהתקיים בבית ביאליק, במעמד ראש העיר חיים לבנון והמשורר יעקב כהן, ב- 5.3.1956, קיבלו יהודית הלוי צוויק, יעקב בן ישורון ואשר ריבלין, פרס בסך 500 ל"י.  

 

  טקס הענקת "פרס קלוזנר לספרות" ליהודית צוויק - 5.3.1956

 פרופ' יוסף קלוזנר (משמאל) לוחץ את ידה   

 

 

באותו מעמד השמיע פרופ' יוסף קלוזנר את נימוקי השופטים לזוכי הפרס ואלו דבריו בקשר לצוויק:

"הנושא אינו מן הקלים. גב' הלוי-צוויק סללה דרך מיוחדת לעצמה: במקום להסתייע במה שכתבו אחרים... פנתה אך ורק אל המקורות עצמם... והסיקה מסקנות מיוסדות על המושג... יש כאן עמקות ושלמות שקשה לצפות להן ממוסמכת צעירה בחיבורה המדעי הראשון". הוא סיים את דבריו באמירה: "כבוד ויקר לאוניברסיטה העברית שפירות כאלה גדלים בגנה." (מתוך "על ספרות "עדוד", עיתון "דבר" עמ' 6, 16.3.1956)  

 

למעשה, לא הייתה זו הפעם הראשונה שזכתה יהודית בפרס. כבר בילדותה "חטאה" בכתיבה והשתתפה בתחרות, כפי שפורסם בעיתון "דבר" מ- 20.10.1937: "בתחרות הספרותית בין ילדים, שעליה הכריזה חברת הביטוח הסנה, בימי בחנוכה תרצ"ז, השתתפו הרבה ילדים בגילים שונים מכל הארץ.  יהודית הלוי מעפולה זכתה בפרס הראשון על חיבורה בנושא "ביטוח וחסכון בחברת "הסנה". הפרס - פירוש ש.ל.גורדון לספר התנ"ך (שנחשב אז מאוד). בראש חבר השופטים, שהיה מורכב מהנהלת חברת "הסנה" ומנציגים של מערכת "דבר לילדים", עמדה המשוררת ואשת הספרות לאה גולדברג.

 

פרס חברת "הסנה" - חנוכה תרצ"ו

 

 

יהודית המשיכה לשקוד על לימודיה לקראת התואר השלישי, באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטורט הקדישה לסופר הנערץ עליה ש"י עגנון, שזכה בשנת 1966 בפרס "נובל" לספרות. כתיבתו קסמה לה. עבודת המחקר שלה, "תקופת גרמניה (1924-1914) ביצירתו של עגנון", התמקדה בעשר ה"שנים הגרמניות" של עגנון מהפוריות בחיי הסופר. פרק חיים שהסתיים במפתיע, כשביתו בבאד- הומבורג עלה באש ויחד אתו נשרפה ספרייתו וחלק מכתבי היד שלו. הייתה זו תקופה סוערת שבה עוצבה דמותה של הספרות העברית המודרנית.

הטקס להענקת תואר "דוקטור לספרות עברית - ליהודית צוויק, חל ב- 7.7.1969, באוניברסיטה העברית בירושלים. קודם לכן, בקיץ 1968, התקיים אירוע פנימי באוניברסיטה העברית בגבעת רם שבו נכח גם ש"י עגנון. הקשר ביניהם נמשך ומידי פעם בפעם, נהג עגנון לשלוח אליה פרקים מספריו החדשים.

 

"לד"ר יהודית צוויק תחי' / מועדים לשמחה/ ש"י עגנון"

 "מן הפרקים האחרונים של הדום וכסא"

"מולד" תדפיס מיוחד מחוברת 5-6

ניסן-אייר תשכ"ח - אפריל-מאי 1968

 

 

למעלה מעשרים שנה טיפחה, ניהלה ולימדה בבית הספר התיכון בקרית טבעון, שזכה למקום של כבוד במערכת החינוך בארץ. בשנת 1970, סיימה פרק זה בחייה ופנתה להוראה באקדמיה. מ- 1972 הייתה חברת סגל בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה. במהלך השנים קיבלה תואר פרופ' ועמדה בראש החוג באוניברסיטת חיפה בין השנים תשל"ח-תש"מ. כמו, כן, הייתה מרצה בחטיבה האקדמית של סמינר "אורנים".

 

במקביל לעבודת ההוראה באוניברסיטה המשיכה פרופ' צוויק במחקריה בספרות ובשירה עברית, פרסמה מאמרים בעיתונות והוציאה מספר ספרים (ראה רשימה בנספח). מצעירותה, פורסמו מאמריה בעיתונים: "הפועל הצעיר", "דבר הפועלת", "למרחב" ו"דבר" ומאוחר יותר ב"עלי שיח" - כתב העת לספרות של התנועה הקיבוצית.

 

בשנת 1990 פרסמה את ספרה "תולדות ספרות האגרונים" - מחקר על ניצני הפרוזה העברית החדשה שעדיין לא תועדו. חיבור זה זיכה אותה בפרס "קריב" שמסגרת "פרסי עיריית חיפה לשנת תשנ"א  שהוענק לה ב-1.12.1991.   

 

פרופ' יהודית צוויק נושאת דברים בטקס הענקת

פרס עיריית חיפה לשנת תשנ"א - 1.12.1991

 

ספריה ומאמריה משמשים ככלי מחקר חשוב לעוסקים בספרות עברית ולמתעניינים במושאי מחקרה.

 

 

גם מנגנת בפסנתר

 

עיון בקטעי עיתונות מוקדמים, חושף פן נוסף באישיותה. יהודית ניגנה על פסנתר. הוריה, חניכי דור תקופת ההשכלה, שאפו לחשוף את בתם לתרבות הכללית ומגיל צעיר למדה לנגן על פסנתר. פסנתר לא היה בביתם והיא נאלצה להתאמן בפסנתר של השכנים האמידים יותר. לפי הפרסומים בעיתונים היא ניגנה באירועים שונים שהתקיימו בעמק: ביום השנה לזכרו של יהודה ברנר, שנפל בלילה הראשון של חניתה - י"ח באדר תרצ"ט.  ב"נשף חנוכה" של סניף הנוער העובד שהתארגן מחדש באותם ימים (עיתון "דבר" 14.12.1939). בחגיגת סיום עונת השמירה בשדות של הנוטרים בגוש עפולה, "הייתה גם תכנית אומנותית: רודנסקי ויצחק יהלום קראו, הכנר רודי והפסנתרנית יהודית הלוי ניגנו..." (עיתון "דבר" 6.10.1942) 

 

נגינה בפסנתר באזכרה של יהודה ברנר

פרסום בעיתון "דבר", עמ' 4 - 15.3.1939

 

 

 

"הלומד על מנת ללמד" - תרומה לקהילה

 

ביום העצמאות ה- 42 של מדינת ישראל, העניקו לה את התואר "יקירת קרית טבעון" לשנת תש"ן, על תרומתה במשך שנים לקהילה. בדברים שנשאה בטקס שיבחה את מקצוע ההוראה:

 

"הרשו לי להפליג במעמד זה ולומר כי ההוראה היא מקצוע נפלא - היא אומנות (מלאכה) והיא גם אמנות. קראתי, כי תחושת ההתפעלות שאוחזת בנו בשעת מפגש עם ה"יפה" כרוכה בצורך הדחוף לשתף בה את האחרים, ונראה לי שזה אחד מסודות הקסם של ההוראה, של "הלומד על מנת ללמד" (30.4.1990).

 

מתוך אותו דחף, לשתף אחרים במה שלמדה, המשיכה פרופ' יהודית צוויק, גם לאחר פרישתה, להעביר הרצאות במסגרות שונות: ב"מכללת שלהבת" המכללה למבוגרים של קרית טבעון, ב"מרכז ההנצחה" ועוד ועוד, היא קיימה בהתנדבות מפגשי ספרות שבועיים עם באי "מרכז יום לקשיש" והעבירה שיעורי העשרה לאוכלוסייה הבוגרת.

 

 

ביום הולדתה ה-87  במסגרת החוג לשירה עברית

במועדון "שלהבת"

 

 

עד יומה האחרון, המשיכה ללמד, וללמד...ולחדש.. והעניקה מהידע הרב שלה לקהל השומעים הנאמן שלה.

 

 

 26.6.2012 :

השיעור האחרון שלה בסוף הקורס על עגנון  במרכז ההנצחה 

מספר ימים לפני מותה  

 

 

פרופ' יהודית צוויק נפטרה בי"א תמוז תשע"ב- 1 ביולי 2012. בת 89 הייתה במותה. היא נטמנה בבית העלמין של קרית טבעון על יד בעלה אברהם צוויק שנפטר עשר שנים לפניה, בי"ג בכסלו תשס"ב, גם הוריה טמונים שם. בית העלמין בקרית טבעון אינו קטן, אך הודות לעצים המצלים ניתן לחוש בו את האינטימיות של בית עלמין קיבוצי קטן.

 

על המצבה שהוקמה על קברה חרוטות המילים: "עוד מילדותי התבקשתי וביקשתי להיות מורה".

 

פרופ' צוויק ז"ל אהבה לצטט את חז"ל. בפתיחה לספרו של אביה כתבה עליו: "חז"ל מנו ארבעים ושמונה דרכים בהן התורה נקנית (ראה פרקי "אבות", פרק ו'). לא מעט מן המידות יפות לגבי אבא, אבל יפה מכולן היא המידה של "הלומד על מנת ללמד". בטקס "יקיר הקריה" ציינה פרופ' צוויק "כבר מילדות מוקדמת חשתי שאני מתבקשת ובעצם מבקשת להיות מורה". אותם דברים שכתבה על אביה "הלומד על מנת ללמד", היא מעידה על עצמה, "...גם אני בחרתי בדרך זו". 

   

 

נספח: פרסומים ומאמרים של פרופ' יהודית צוויק

 

 

מקורות:

 

ראיון שקיימו מתנדבות הארכיון, ד"ר אביבה אופז  ושלומית צוקר עם ד"ר יהודית הלוי צוויק 2004 .

קלטת "לאור הזכרונות" - מפגש של ותיקי קרית טבעון ב"דור טבעון" 2007 - צילום ועריכה פסיה מימון מהטלוויזיה הקהילתית

ראיון מוקלט עם חנן צוויק 2013

עלון מספר 5, מועצה מקומית קרית טבעון, מארס 1965

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist