דף הבית | הספריה הדיגיטלית הישראלית | עונת התרבות תש"פ | לוח אירועים | קטלוג וספריה | דרושים | הודעות חשובות! | צור קשר | פייסבוק | כרטיסים |
דף הבית > גלריה > עכשיו בגלריה
גלריה
אודות הגלריה
עכשיו בגלריה
תערוכות בקומה העליונה
סיורי אמנות
תערוכות במגדל המים
תערוכות תלמידים
ארכיון תערוכות וקטלוגים
פעילויות בגלריה
מפגשים וימי עיון


בסיוע משרד התרבות והספורט
עכשיו בגלריה

 

תהודת בית - פסלים מוסיקליים

נובויה ימגוצ'י

 

קטלוג התערוכה

 

אוצרת: שיר מלר ימגוצ'י

 

פתיחה חגיגית:

שבת 27.7.19 בשעה 12:00

קטעי נגינה: נובויה ימגוצ'י ועדן חרמוני

 

שיח גלריה:

יום שישי 20.9.19 בשעה 11:00

 

נעילה: 2.10.19

 

הבית מייצג כמיהה ראשונית אל מקום פנימי שניתן לשכון בו בבטחה.משמעותו של המושג "בית" עבור נובויה ימגוצ'י שנולד בטוקיו ב-1963 ומתגורר בארץ מ-1990, מעסיקה אותו לאורך שנות יצירתו ובייחוד כעת, בנקודת הזמן בה פרקי חייו בשני המקומות כמעט שווים. שאלת ההשתייכות המלווה אותו כהד עמום עולה על פני השטח ומציפה בעקבותיה שאלות נוספות: היכן נמצא הבית האמיתי? בבית ביפן ההורים כבר אינם בבית, ובעין הוד הילדים בגרו ועזבו את הבית. הבית דומה לאיבר חי ונושם המתכווץ ומתרחב, מתמלא ומתרוקן חליפות במהלך החיים. לכל בית ניגון משלו.; הד קולותיהם של בני המשפחה, צחוק ובכי, שיחות, ויכוחים והשקט שאחריהם. הבית הוא תיבת התהודה שבה צלילים אלה מתפשטים ומתערבלים זה בזה וממשיכים להדהד בזכרונם של בני הבית.

 

המתכת היא שדה הפעולה העיקרי ליצירתו של ימגוצ'י זה מעל שלושה עשורים. הוא החל את דרכו האמנותית בפיסול, עבר ליצירת כלי נגינה ממתכת ובשנים האחרונות החל לשלב את שני התחומים ולחקור את הקשר בין צורה, חומר וצליל. הפסלים בתערוכה הנוכחית נעים בין מופעיה השונים של המתכת- פח חלוד, ברזל מרוקע ומחושל ונירוסטה מלוטשת ומבהיקה.

 

התערוכה נפתחת בסדרת עבודות של בית מוקטן בצורתו הארכיטיפית, המזמינות את המבט לחדור מבעד לתבנית המוכרת, דרך פתח חשוך ומסתורי למרחב פנימי הצופן בחובו סוד. צלילי קסם עדינים של תיבות הנגינה המוצמדות לפסלים אלה ומופעלות על ידי הצופה יוצרים קשב פנימי לעומקו האינסופי של מרחב זה בו טמונים זיכרונות ילדות וחלומות.

 

בתוך הגלריה פזורים רמזים לחדר מגורים צף הלקוח מתוך חלום; פסנתר כנף ריק מפח חלוד תלוי בחלל החדר והצלילים הנשמעים אינם מתנגנים מקלידיו, אלא מתיבת הנגינה המזמינה את דמיונו של הצופה לשייט לצליליה. מבעד למכסה הפסנתר המורם, מתגלה צללית של בית כמו צפה אף היא בים הנירוסטה המלוטשת. ליד הפסנתר "כסא נדנדה לחולמים" בו יכול הצופה "להרגיש בבית" ולהתמסר לצלילים. שולחן אוכל צף שבקצותיו שתי צלחות נירוסטה מזמין את הצופים לדו שיח מוסיקלי. הצופים הופכים ליושביו של בית ארעי שאינו כאן ואינו שם ובנוכחותם מעוררים אותו לחיים באמצעות הצלילים.

 

ימגוצ'י הופך את חלל הגלריה למרחב אינטימי, מציאותי ומדומיין בעת ובעונה אחת. הוא מנתק את הבית מהשתייכותו למקום זה או אחר, מציג אותו מבפנים ומבחוץ בו זמנית ויוצר קנה מידה משתנה שמשפיע על תחושת המרחק והקרבה. כך לדוגמא מתרחבת נקודת המבט בפסל נוסף, "מחפשים בית", דמויות קטנות שליבן הוא בית חסר, משוטטות ותרות אחר ביתן בתוך מרחב מואר.  ימגוצ'י  מסב את מבטנו מהחיפוש התמידי אחר הבית הגשמי ומוליך אותנו בעקבות הצלילים להקשיב לבית הפנימי, משכן הרוח אותו אנו נושאים בתוכנו.

 

 

***

 

במבואה:

אישה בתהליכי הנבטה

 

אורית עריף - מאיירת ואמנית קומיקס

 

 

 


גירסה להדפסהגירסה להדפסה
 
 
ראשי  |  אודות  |  מפעלי ההנצחה  |  ספריה  |  גלריה  |  הרצאות, חוגים וטיולים  |  הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון  |  פייסבוק  |  English
Created by Consist